ראינו כבר אמש שהיום עד הצהרים אמור להיות מעונן חלקית וללא גשם...סיבה טובה להגיע לכפרים מוקדם,
ארוחת בוקר בשעה 07:30, (המזוודות כבר נארזו יום קודם), 08:00 נפרדים ממארחנו, יוצאים לרכב וכבר ב 08:30 אנחנו בתחנת הרכבת של...כמובן Levanto, היעד להיום הכפר Corniglia, הקטן שבין הכפרים והכי פחות מתוייר.
הרכבת כמעט ריקה מנוסעים (08:30 - התיירים במלונות טרם התעוררו/ הגיעו לתחנת הרכבת) אנחנו מגיעים תוך רבע שעה לכפר, יורדים בתחנת הרכבת ואז מסתבר שנדרש לטפס 377 מדרגות עד לכפר...
מטפסים...ומטפסים ובסוף מגיעים...למרכז הכפר, שם בשעות הבוקר "המוקדמות" מתרחש השוק היומי, דייגים, ירקנים ומוכרי סידקית למינהם מגיעים למרכז הכפר ומציעים את מרכולתם.
בתי הקפה רק מתחילים להפתח ואנחנו יוצאים לסיבוב ראשון בכפר בטרם נשב לקפה של בוקר.
באותה הזדמנות של סיור מוקדם אנחנו בודקים את האפשרות ללכת ב"שביל הכחול" מ- Corniglia ל - Vernazza...
נאמר לנו שאין כרגע שום בעיה לעבור בשביל ולכן אנחנו חוזרים לתצפית מתוך הכפר ולקפה שלפני ההליכה אל עבר הכפר הסמוך...
תכנונים לחוד ומעשים לחוד...הלכנו לתצפית, שתינו קפה ושבנו לתחילת השביל ומה רואות עינינו, סרט אדום לבן חוסם את הכביש והשלט "הכניסה אסורה" תלוי במרכזו, שואלים את השומר מדוע השביל סגור והוא אומר "יש התראה על גשם ולכן לא ניתן להכנס לשביל", לא התווכחנו, שבנו על עקיבנו ובדרך פגשנו זוג אחים שעבדו בבציר ענבים..."הצטרפתי" אליהם ותוך כדי שיחה הם הציעו לי סיבוב על ה"מונרייל" אותה מכונה שמעלה ומורידה את סלי הענבים שנבצרו אל הדרך הקרובה, כמובן קפצתי על בשמחה על "הסעה", נעמדתי על הקרונית מאחור, אחד האחים התיישב על "ההגה" וקדימה (סליחה ...אחורה). אל עבר הדרך ...
"הנסיעה" הסתיימה, נפרדנו ממארחנו, לא לפני "שדחפו" לידינו אשכולות של ענבים לבנים מתוקים.
חזרנו למרכז הכפר, קבוצות התיירים החלו להגיע ואנחנו שמנו פעמינו לעבר הרכבת אל הכפר Vernazza.
הגענו לכפר ובחרנו לעלות לתצפית מהכנסיה הנמצאת איך לא ...בבית הקברות המקומי ומשקיפה על כל הכפר והמפרץ מגובה של 400 מדרגות, אז עלינו, צילמנו ואז פגשנו מקומי שסיפר ש"מלמעלה" (עוד 25 דקות הליכה) הנוף עוד יותר יפה וזה שווה טיפוס...
רעייתי שתחיה החליטה לוותר, אני החלטתי שאולי זה שווה וגם אם לא אז לפחות העשה איזו פעילות גופנית קצת יותר מאומצת, אז יצאתי לדרך...בעודי מתחיל לטפס פגשתי מקומי שניראה קצת שונה מרוב המקומיים וגם האנגלית שבפיו היתה אנגלית מבית...שאלתי אותו למוצאו והוא התחיל לספר את סיפורו : הוא בן 82, במקור מ"סן פרנסיסקו" , לפני 30 שנה יצא לפנסיה מה...(עשה סימן של שששש....) הגיע בטיוליו לאיזור, קנה בית בכלום כסף (כי פעם מי ראה כאן נפש של תייר, אם אתה עצמך לא הייתה התייר...) ומאז הוא חי כאן בביתו, כל בוקר יורד לכפר (400 מדרגות) בצהרים הוא עולה אותם שוב... יש לו הכל ולא חסר לא דבר
והעקר הבריאות (יש לו שיח של "גרס" בחצר הבית לצריכה עצמית...)...איזה חיים !!!
נפרדתי ממנו בידידות לא לפני "שכרגיל" קיבלתי ממנו צידה לדרך...כמה עגבניות ואשכול ענבים (הפעם אדומים), המשכתי במעלה השביל, כלל לא קל...עד שהגעתי לתצפית הנמצאת על גג כנסיה....היה שווה !
שלחתי הודעת Whats App לרעייתי שהכל בסדר ותוך 35-45 דקות אני שב אליה אל נקודת המפגש שקבענו מראש בנמל של הכפר.
אבל...לא לקחתי בחשבון שהדרך חסומה, פקח שפגשתי בכניסה לשביל חזור אמר לי "שהדרך חסומה ולא ניתן לעבור בה"...שבתי על עקבותי ו"דהרתי" בשביל בו עליתי חזרה למטה אל רעייתי שצפתה לי כמעט שעה !
הגעתי, ויתרנו על ארוחת הצהרים כי ראינו שכל המסעדות בכפר עמוסות ויצאנו אל עבר תחנת הרכבת, לאסוף את הרכב ולצאת לכיוון הכפר Portofino שאומרים עליו שהוא הכפר שמיועד לאלו שמתאהבים כל ערב מחדש באהבת חייהם...!
הנסיעה ל"פורטופינו" יכולה להתבצע בשתי דרכים הראשונה והמהירה באוטוסטרדה מ - La Spezia ל Genova והשניה דרך הכפרים והעירות שלאורך חוף הים התיכון.
התחלנו את הנסיע על האוטוסטרדה לכיוון Genova, ואחרי כ- 30 ק"מ שהרעב החל להציק עברנו לתור אחרי מסעדה על דרך החוף הנוסעת לאורך מהעיירה Sesteri Levante דרך Rapallo בואך Santa Margherita Ligure ו - עיירת האלפיון העליון "Portofino" לקח לנו כמעט שעה לנסוע את
הדרך מ:Sesteri Levante ל - Portofino... הדרך צרה ומפותלת..., מה זאת צרה: יש מקומות שצריך להמתין שהרכב מולך
יעבור כדי להמשיך קדימה...
הגענו, אחננו את הרכב בחניון תת קרקעי ב - 11 יורו לשעתים (על החניון והחניה ניתן לספר סיפור שלם)
יצאנו לאוויר החופשי וירדנו לנמל של העיירה...המוסיקה שהתנגנה באוזנינו היתה של השיר "Love in Portofino". על ביצועיו השונים ...המקורי של "דלידה" מ - 1959 וביצוע חדיש של "אנדריה בוצ'לי" (2013) ,תשפטו אתם איזה ביצוע יותר מוצלח...
התחיל לרדת גשם...לא נורא, סתם טיפטוף קל, מהנמל "שוב טפסנו" במדרגות למצודת Castello Brown הצופה על הכפר, המפרץ והים התיכון, ומימנה מצולמות רוב התמונות המפורסמות של האיזור, הצטלמנו, סיירנו במצודה, הגשם התחזק, ערפל התחיל לחסות את הכפר, ירדנו בחצי הליכה חצי ריצה (זהירות החלקה) לנמל ומשם חיש מהר לרכב ויצאנו לדרכנו לחפש מקום לינה...התכנון למחר עולים צפונה לאיזור "מילנו" - לא רוצים גשם !!!
יצאנו מהכפר, היציאה היתה יותר מהירה מהכניסה (שעת ארוחת הערב ואין כמעט תנועה בכבישים)...חזרנו לכיוון Rapallo ועלינו על כביש SS1 המתמשך לאורך החוף הדרומי לכיוון עיר המחוז Genova, הערב החל לרדת והחלטנו שאנחנו עוצרים לארוחת ערב ותוך כדי הארוחה נחפש דרך אתר - Hot Wire מלון באזור "גנואה".
לאלו מכם שעדיין לא התנסו לחפש מלון באמצעות אתר "Hot Wire" , נספר רק שהאתר מהווה אתר למציאת טיסות ולינות ע"ח במחירים מוזלים על בסיס מקום פנוי.
עצרנו בצד מסעדה שהיא גם פצריה ומשקיפה על מפרץ גנואה, הגשם התחזק למדי והחלה רוח, נכנסנו למסעדה ועלינו לקומה השניה כדי שנוכל להשקיף על הים (רגע לפני שהשמש שוקעת), הזמנו ארוחה, חיפשנו מקום לינה, ולא תאמינו מה ה"גרלנו", - מלון 4 כוכבים במרכז "גנואה" במחיר של 100$ לזוג בחדר עסקים !, הלכנו על זה !
סיימנו לאכול ארוחת ערב, השעה היתה 21:00, נכנסנו לרכב ותוך פחות מחצי שעה הגענו למלון שנמצא ממש במרכז העיר.
נכנסנו נרשמנו עלינו לחדר ונרדמנו...עייפים מיום עמוס חוויות שהחל ב- Cinque-Terre והסתיים ב - Genova.
לילה טוב אירופה !!!
ארוחת בוקר בשעה 07:30, (המזוודות כבר נארזו יום קודם), 08:00 נפרדים ממארחנו, יוצאים לרכב וכבר ב 08:30 אנחנו בתחנת הרכבת של...כמובן Levanto, היעד להיום הכפר Corniglia, הקטן שבין הכפרים והכי פחות מתוייר.
הרכבת כמעט ריקה מנוסעים (08:30 - התיירים במלונות טרם התעוררו/ הגיעו לתחנת הרכבת) אנחנו מגיעים תוך רבע שעה לכפר, יורדים בתחנת הרכבת ואז מסתבר שנדרש לטפס 377 מדרגות עד לכפר...
מטפסים...ומטפסים ובסוף מגיעים...למרכז הכפר, שם בשעות הבוקר "המוקדמות" מתרחש השוק היומי, דייגים, ירקנים ומוכרי סידקית למינהם מגיעים למרכז הכפר ומציעים את מרכולתם. בתי הקפה רק מתחילים להפתח ואנחנו יוצאים לסיבוב ראשון בכפר בטרם נשב לקפה של בוקר.
באותה הזדמנות של סיור מוקדם אנחנו בודקים את האפשרות ללכת ב"שביל הכחול" מ- Corniglia ל - Vernazza...
נאמר לנו שאין כרגע שום בעיה לעבור בשביל ולכן אנחנו חוזרים לתצפית מתוך הכפר ולקפה שלפני ההליכה אל עבר הכפר הסמוך...
תכנונים לחוד ומעשים לחוד...הלכנו לתצפית, שתינו קפה ושבנו לתחילת השביל ומה רואות עינינו, סרט אדום לבן חוסם את הכביש והשלט "הכניסה אסורה" תלוי במרכזו, שואלים את השומר מדוע השביל סגור והוא אומר "יש התראה על גשם ולכן לא ניתן להכנס לשביל", לא התווכחנו, שבנו על עקיבנו ובדרך פגשנו זוג אחים שעבדו בבציר ענבים..."הצטרפתי" אליהם ותוך כדי שיחה הם הציעו לי סיבוב על ה"מונרייל" אותה מכונה שמעלה ומורידה את סלי הענבים שנבצרו אל הדרך הקרובה, כמובן קפצתי על בשמחה על "הסעה", נעמדתי על הקרונית מאחור, אחד האחים התיישב על "ההגה" וקדימה (סליחה ...אחורה). אל עבר הדרך ...
"הנסיעה" הסתיימה, נפרדנו ממארחנו, לא לפני "שדחפו" לידינו אשכולות של ענבים לבנים מתוקים.
חזרנו למרכז הכפר, קבוצות התיירים החלו להגיע ואנחנו שמנו פעמינו לעבר הרכבת אל הכפר Vernazza.
הגענו לכפר ובחרנו לעלות לתצפית מהכנסיה הנמצאת איך לא ...בבית הקברות המקומי ומשקיפה על כל הכפר והמפרץ מגובה של 400 מדרגות, אז עלינו, צילמנו ואז פגשנו מקומי שסיפר ש"מלמעלה" (עוד 25 דקות הליכה) הנוף עוד יותר יפה וזה שווה טיפוס...
רעייתי שתחיה החליטה לוותר, אני החלטתי שאולי זה שווה וגם אם לא אז לפחות העשה איזו פעילות גופנית קצת יותר מאומצת, אז יצאתי לדרך...בעודי מתחיל לטפס פגשתי מקומי שניראה קצת שונה מרוב המקומיים וגם האנגלית שבפיו היתה אנגלית מבית...שאלתי אותו למוצאו והוא התחיל לספר את סיפורו : הוא בן 82, במקור מ"סן פרנסיסקו" , לפני 30 שנה יצא לפנסיה מה...(עשה סימן של שששש....) הגיע בטיוליו לאיזור, קנה בית בכלום כסף (כי פעם מי ראה כאן נפש של תייר, אם אתה עצמך לא הייתה התייר...) ומאז הוא חי כאן בביתו, כל בוקר יורד לכפר (400 מדרגות) בצהרים הוא עולה אותם שוב... יש לו הכל ולא חסר לא דבר
והעקר הבריאות (יש לו שיח של "גרס" בחצר הבית לצריכה עצמית...)...איזה חיים !!!
נפרדתי ממנו בידידות לא לפני "שכרגיל" קיבלתי ממנו צידה לדרך...כמה עגבניות ואשכול ענבים (הפעם אדומים), המשכתי במעלה השביל, כלל לא קל...עד שהגעתי לתצפית הנמצאת על גג כנסיה....היה שווה !
 |
| מפה של האזור: הלכתי על השביל העולה מהכפר Vernazza לכיוון הכנסיה... |
אבל...לא לקחתי בחשבון שהדרך חסומה, פקח שפגשתי בכניסה לשביל חזור אמר לי "שהדרך חסומה ולא ניתן לעבור בה"...שבתי על עקבותי ו"דהרתי" בשביל בו עליתי חזרה למטה אל רעייתי שצפתה לי כמעט שעה !
הגעתי, ויתרנו על ארוחת הצהרים כי ראינו שכל המסעדות בכפר עמוסות ויצאנו אל עבר תחנת הרכבת, לאסוף את הרכב ולצאת לכיוון הכפר Portofino שאומרים עליו שהוא הכפר שמיועד לאלו שמתאהבים כל ערב מחדש באהבת חייהם...!
הנסיעה ל"פורטופינו" יכולה להתבצע בשתי דרכים הראשונה והמהירה באוטוסטרדה מ - La Spezia ל Genova והשניה דרך הכפרים והעירות שלאורך חוף הים התיכון.
התחלנו את הנסיע על האוטוסטרדה לכיוון Genova, ואחרי כ- 30 ק"מ שהרעב החל להציק עברנו לתור אחרי מסעדה על דרך החוף הנוסעת לאורך מהעיירה Sesteri Levante דרך Rapallo בואך Santa Margherita Ligure ו - עיירת האלפיון העליון "Portofino" לקח לנו כמעט שעה לנסוע את
הדרך מ:Sesteri Levante ל - Portofino... הדרך צרה ומפותלת..., מה זאת צרה: יש מקומות שצריך להמתין שהרכב מולך
יעבור כדי להמשיך קדימה...
הגענו, אחננו את הרכב בחניון תת קרקעי ב - 11 יורו לשעתים (על החניון והחניה ניתן לספר סיפור שלם)
יצאנו לאוויר החופשי וירדנו לנמל של העיירה...המוסיקה שהתנגנה באוזנינו היתה של השיר "Love in Portofino". על ביצועיו השונים ...המקורי של "דלידה" מ - 1959 וביצוע חדיש של "אנדריה בוצ'לי" (2013) ,תשפטו אתם איזה ביצוע יותר מוצלח...
התחיל לרדת גשם...לא נורא, סתם טיפטוף קל, מהנמל "שוב טפסנו" במדרגות למצודת Castello Brown הצופה על הכפר, המפרץ והים התיכון, ומימנה מצולמות רוב התמונות המפורסמות של האיזור, הצטלמנו, סיירנו במצודה, הגשם התחזק, ערפל התחיל לחסות את הכפר, ירדנו בחצי הליכה חצי ריצה (זהירות החלקה) לנמל ומשם חיש מהר לרכב ויצאנו לדרכנו לחפש מקום לינה...התכנון למחר עולים צפונה לאיזור "מילנו" - לא רוצים גשם !!!
יצאנו מהכפר, היציאה היתה יותר מהירה מהכניסה (שעת ארוחת הערב ואין כמעט תנועה בכבישים)...חזרנו לכיוון Rapallo ועלינו על כביש SS1 המתמשך לאורך החוף הדרומי לכיוון עיר המחוז Genova, הערב החל לרדת והחלטנו שאנחנו עוצרים לארוחת ערב ותוך כדי הארוחה נחפש דרך אתר - Hot Wire מלון באזור "גנואה".
לאלו מכם שעדיין לא התנסו לחפש מלון באמצעות אתר "Hot Wire" , נספר רק שהאתר מהווה אתר למציאת טיסות ולינות ע"ח במחירים מוזלים על בסיס מקום פנוי.
עצרנו בצד מסעדה שהיא גם פצריה ומשקיפה על מפרץ גנואה, הגשם התחזק למדי והחלה רוח, נכנסנו למסעדה ועלינו לקומה השניה כדי שנוכל להשקיף על הים (רגע לפני שהשמש שוקעת), הזמנו ארוחה, חיפשנו מקום לינה, ולא תאמינו מה ה"גרלנו", - מלון 4 כוכבים במרכז "גנואה" במחיר של 100$ לזוג בחדר עסקים !, הלכנו על זה !
סיימנו לאכול ארוחת ערב, השעה היתה 21:00, נכנסנו לרכב ותוך פחות מחצי שעה הגענו למלון שנמצא ממש במרכז העיר.
נכנסנו נרשמנו עלינו לחדר ונרדמנו...עייפים מיום עמוס חוויות שהחל ב- Cinque-Terre והסתיים ב - Genova.
לילה טוב אירופה !!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה